מה זה אימפרוביזציה / אימפרו (ובעברית - אלתור)
כולנו יודעים לאלתר.
אנחנו מאלתרים בלי סוף בחיי היומיום, מאלתרים ארוחת ערב מקופסת טונה, חצי עגבניה וביצה קשה.
מאלתרים תחפושת לילד ערב לפני פורים,
מאלתרים סטייל מקגייוור הגבהה בצורת דף מקופל לשולחן מתנדנד ועוד ועוד ועוד…
המילה אלתור מגיעה מארמית ופירושה- על המקום (אל-על אתר-מקום).
כלומר, אלתור: אומנות ההמצאה על המקום, יצירה של משהו חדש ללא תכנון מוקדם.
אלתור קיים בכל האומנויות: מחול, ציור, פיסול, שירה ועוד… וגם בתאטרון.
באמצע המאה ה-20 התפתח האלתור באנגליה וצפון אמריקה במקביל.
משיטה ששימשה אך ורק להכשרת שחקנים הוא הפך לז'אנר תיאטרלי בזכות עצמו.
עם השנים הז'אנר התפתח מאוד, והיום אפשר למצוא קבוצות מאלתרות בכל העולם,
פסטיבלי אימפרו בכל העולם ואינספור פורמטים של הופעות.
2 ה"זרמים" המרכזיים באימפרו הם ה short-form וה-long-form:
ה"שורט פורם" הוא מופע המורכב מסצינות קצרות וממשחקים אשר לכל משחק יש את החוקיות שלו.
התכנית "של מי השורה הזו" או "הכל הולך" הן דוגמאות מצויינות למופע "שורט-פורם".
ה"לונג-פורם" הוא אלתור ארוך יותר, אלתור של מחזה.
בהשראת מילה/צבע/חפץ/מקום או בעצם כל דבר שהקהל נותן,השחקנים יוצרים על המקום מחזה שלם, סיפור עלילתי עם התחלה אמצע וסוף.
אפשר ליצור אותו בז'אנר קולנועי (טרנטינו,וודי אלן, מערבון וכו) אפשר בסגנון תאטרלי (ריאליסטי, מחזמר וכו),
סגנון ספרותי (אתגר קרת סטייל, סטיבן קינג סטייל וכו…), בסגנון אבסטרקטי (קולאז' של סצינות קשורות או לא קשורות)…
בעצם כמות הפורמטים (השורטים והלונגים) היא בלתי נגמרת, לפעמים אפילו יכול להיווצר פורמט חדש תוך כדי הופעה.
אם כך מופעי אימפרו/אלתור הם מופעים שבהם הכל מומצא על המקום, כאן ועכשיו ,הכל יכול לקרות והכל חד פעמי, אף מופע לא יהיה דומה למופע שלפניו או למופע שאחריו.
מופע אלתור טוב משאיר את הבטן כואבת מצחוק ואת העין רטובה מהתרגשות.
למה אני כ"כ אוהבת אלתור?
בגלל שהכל נוצר על המקום.
אומנות האלתור היא אומנות הביחד, הקשר בין השחקנים חייב להיות קשר חזק של קבלה והוספה, של הדדיות ובעיקר של אהבה.
מאלתרים משאירים את האגו שלהם מחוץ לדלת בזמן שהם מאלתרים.
אין רעיון שלי או רעיון שלך כל העניין הוא ברעיון וביצירה משותפת שלנו, אני מביא/ה משהו את/ה מביא/ה משהו וביחד יצרנו משהו חדש לחלוטין.
נהוג לומר שבאימפרו 1+1=3 .
אימפרו הוא שפה, שפה שמורכבת מעקרונות, כללים וחוקים.
כל אחד יכול להיכנס למטבח ולאלתר ארוחת ערב טעימה, אבל מי שיודע את החוקים והכללים- איזה אוכל הולך עם איזה תבלין או כמה זמן באמת צריך ללוש בצק לדוגמא, תצא לו ארוחת מלכים.
אותו דבר באימפרו, כל אחד יכול לאלתר, וכשלומדים את הכללים והחוקים אפשר באמת לקבל חופש אדיר, לסמוך על עצמינו ולהגיע ליצירתיות ולחשיבה מהירה באמת (או אי חשיבה בכלל תלוי איך מסתכלים על זה).
בשבילי אלתור הוא לא רק אומנות מדהימה, עקרונות האלתור בשבילי הם גם דרך חיים.
כולנו יודעים לאלתר.
אנחנו מאלתרים בלי סוף בחיי היומיום, מאלתרים ארוחת ערב מקופסת טונה, חצי עגבניה וביצה קשה.
מאלתרים תחפושת לילד ערב לפני פורים,
מאלתרים סטייל מקגייוור הגבהה בצורת דף מקופל לשולחן מתנדנד ועוד ועוד ועוד…
המילה אלתור מגיעה מארמית ופירושה- על המקום (אל-על אתר-מקום).
כלומר, אלתור: אומנות ההמצאה על המקום, יצירה של משהו חדש ללא תכנון מוקדם.
אלתור קיים בכל האומנויות: מחול, ציור, פיסול, שירה ועוד… וגם בתאטרון.
באמצע המאה ה-20 התפתח האלתור באנגליה וצפון אמריקה במקביל.
משיטה ששימשה אך ורק להכשרת שחקנים הוא הפך לז'אנר תיאטרלי בזכות עצמו.
עם השנים הז'אנר התפתח מאוד, והיום אפשר למצוא קבוצות מאלתרות בכל העולם,
פסטיבלי אימפרו בכל העולם ואינספור פורמטים של הופעות.
2 ה"זרמים" המרכזיים באימפרו הם ה short-form וה-long-form:
ה"שורט פורם" הוא מופע המורכב מסצינות קצרות וממשחקים אשר לכל משחק יש את החוקיות שלו.
התכנית "של מי השורה הזו" או "הכל הולך" הן דוגמאות מצויינות למופע "שורט-פורם".
ה"לונג-פורם" הוא אלתור ארוך יותר, אלתור של מחזה.
בהשראת מילה/צבע/חפץ/מקום או בעצם כל דבר שהקהל נותן,השחקנים יוצרים על המקום מחזה שלם, סיפור עלילתי עם התחלה אמצע וסוף.
אפשר ליצור אותו בז'אנר קולנועי (טרנטינו,וודי אלן, מערבון וכו) אפשר בסגנון תאטרלי (ריאליסטי, מחזמר וכו),
סגנון ספרותי (אתגר קרת סטייל, סטיבן קינג סטייל וכו…), בסגנון אבסטרקטי (קולאז' של סצינות קשורות או לא קשורות)…
בעצם כמות הפורמטים (השורטים והלונגים) היא בלתי נגמרת, לפעמים אפילו יכול להיווצר פורמט חדש תוך כדי הופעה.
אם כך מופעי אימפרו/אלתור הם מופעים שבהם הכל מומצא על המקום, כאן ועכשיו ,הכל יכול לקרות והכל חד פעמי, אף מופע לא יהיה דומה למופע שלפניו או למופע שאחריו.
מופע אלתור טוב משאיר את הבטן כואבת מצחוק ואת העין רטובה מהתרגשות.
למה אני כ"כ אוהבת אלתור?
בגלל שהכל נוצר על המקום.
אומנות האלתור היא אומנות הביחד, הקשר בין השחקנים חייב להיות קשר חזק של קבלה והוספה, של הדדיות ובעיקר של אהבה.
מאלתרים משאירים את האגו שלהם מחוץ לדלת בזמן שהם מאלתרים.
אין רעיון שלי או רעיון שלך כל העניין הוא ברעיון וביצירה משותפת שלנו, אני מביא/ה משהו את/ה מביא/ה משהו וביחד יצרנו משהו חדש לחלוטין.
נהוג לומר שבאימפרו 1+1=3 .
אימפרו הוא שפה, שפה שמורכבת מעקרונות, כללים וחוקים.
כל אחד יכול להיכנס למטבח ולאלתר ארוחת ערב טעימה, אבל מי שיודע את החוקים והכללים- איזה אוכל הולך עם איזה תבלין או כמה זמן באמת צריך ללוש בצק לדוגמא, תצא לו ארוחת מלכים.
אותו דבר באימפרו, כל אחד יכול לאלתר, וכשלומדים את הכללים והחוקים אפשר באמת לקבל חופש אדיר, לסמוך על עצמינו ולהגיע ליצירתיות ולחשיבה מהירה באמת (או אי חשיבה בכלל תלוי איך מסתכלים על זה).
בשבילי אלתור הוא לא רק אומנות מדהימה, עקרונות האלתור בשבילי הם גם דרך חיים.